בסיום אחת הסדנאות ערכנו ערב סיכום, ערב נפלא, מעורר השראה, קבוצה מדהימה.
כך כתבה והקריאה גברת חנה צמח:
"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"
יום שהפך ל – 15 מפגשים ששינו את אורוחותינו, מי יותר מי פחות…
אלוקים ברא את האדם והביאו לגן עדן ונתן לו עצי פירות בלבד – שום מאכל אחר לא קיבל כך כתוב במקורותינו וכך פתחנו את היחידה הראשונה שתוליך אותנו אל הבלתי נודע אם חשבנו שהמצאנו את האכילה, לא ולא!
כבר מקדמת דנא, חטא האדם הראשון היה סביב אותו עץ פרי. זה היה בהחלט חטא של מותרות, כי דבר לא חסר לו.
כאן נכנס החלק הרגשי שאף אנו נגועים בו.
האדם נזר בריאה מופלאה, נוצר מעפר כי שם נמצאים כל היסודות החשובים להם אנו זקוקים.
וכך בסבב ראשוני – מה הביא אותנו לסדנא זו, שמענו דעות מגוונות.
אהבתי את דבריה של רחל: "באתי לדעת את האויב" ולי באופן אישי, ידעתי שאני לא אוכלת נכון וחייב להיות סדר אחת ולתמיד.
פירות לא היו בתפריט שלי. אכילה מאוחרת. קפה והרבה מתוקים מלאו את יומי…
הגענו עם ידע מינימלי שהלך והתעצם משיעור לשיעור.
אימצנו את שגרת הבוקר: לימון, מיץ פירות וירוקים, ובשייקים למיניהם. יחסית חלק זה היה קל מאשר ההמשך…
אך אבוי, כיצד נוותר על הקפה?
היה קשה, אך ככל שהקפדנו על אותה שגרה נלמדת, כך כוס הקפה הלך והתרחק – רחמנא ליצלן.
בל נשכח את המשימה הראשונה – לצלם סלט שאנו מכינות. כך הדבר היה מן ספתח מחייב, פורה ומפרה שנתן רצון וחשק להתמסר למשימה.
כך בצעדים קטנים אל עבר המסע, התקדמנו בהבנת החומרים הנלמדים.
למדנו על חשיבותם של איברי ההפרשה שמנקים כל מקום שהמערכת סולדת מהם.
ועד…
ועד שהתרגלנו לשיגרת הבוקר, הונחתה עלינו מהלומת שעת האכילה הסופית ביום.
19:00 ולא יותר. בהמשך קיבלנו הנחהה 20:00 ולא יותר. לא! בלתי אפשרי!
אני צריכה קפה ועוגה ועוד נישנושים בחצות הלילה ואפילו אחרי…
איך אפשר? אבל לקח לי כ – 6 שיעורים כדי להתרחק מהשעה הקטלנית הזו.
עקרונות נוספים חשובים על חומציות ובסיסיות שלמדנו נתנו תנופה לתובנות וללוגיקה שבכך.
החלק של השעון הביולוגי עזר לארגן ולתכנן את היום שלנו.
ומי אמר שמערכת העיכול היא "חיצונית לגוף" ממש תגלית מדעית.
צירופי הפירות נתנו כיוון בהכנת המיצים והשייקים.
לפתע מצאתי את עצמי מנביטה קטניות! הייתי צריכה לצבוט את עצמי שאני לא חולמת…
וכך בצעד נוסף הגענו לשעת המשבר של כולנו, פותחים מקרר, פותחים מזווה ורוצים משהו מלבד פירות וירקות, איזה שוקולוד, עוגיה, גלידה.
היצר גובר אך הרצון לפעמים יודע לנצח.
את השוקולד המרנו בתמר, קרקר בריאות, אגוזים, שקדים וכו…
שמחה, לשם הדגמה וחיזוק הבאת מכשירי עבודה – הכנת חלב שקדים, מיצים ושייקים.
לא הכל אהבנו, אך העקרון בהחלט הובן וגם לזאת התרגלנו במרוצת הזמן.
ואם דוגמן הבית – הבן של אפרת יכול לשתות ירוקים, מה לנו כי נלין?
תיאוריית החיידקים וניקוי רעלים השלימו את המלאכה.
נשארה שאלת השבת החגים או אירועים וגם לכל אלה קבלנו תשובות.
על כל אלה מנצחת אותה זכוכית – קריסטלית – הלוא היא הבדולח בבחינת "מום שבך אל תאמר לחברך" כן כן "שמץ מינהו" – זה הפך את נקודת המבט וההשקפה על החיים זה קשה ודורש אימון רב.
הדברים נובעים כמובן מתפיסות עולם שהם תוצר של רגשות ומחשבות מתוך איזה שהוא ניסיון חיים.
גם אלה אפשר לשנות ולנקות.
רגשות שליליים, בסופו של דבר פוגעים בנו ומשתקים אותנו.
"מה הוא רחום אף אתה רחום…" זו השאיפה!
דרך עין הבדולח של כולנו.
אקריא מושגים נחמדים שליוו אותנו בסדנא:
'סיבים תזונתיים הם הסקוטש של מערכת העיכול'
'סלרי והירוקים האחרים הם הג'וקר של הגוף'
'פחימה'
'שמץ מינהו'
'אמונות מגבילות'
'מלכודת התענוג'
'כל מסע מתחיל בצעד אחד'
'הרצון ינצח על כל אלה'
'לנפש ולנשמה תפקיד חשוב, לא פחות מפירות וירקות'
'אין אמונה בקסמים – יש קסם באמונה'
'Never say never'
שמחה יקרה!
היית מנצחת מדהימה על כל התזמורת הזו!
כל מפגש היה פורה ומפרה,
השיעורים לוו במצגת בנויה לתפארה, מובנית כיאה למורה.
כל שבוע משימות מבורכות.
היטבת לחבר כל רעיון למקורותינו, העשרת אותנו בידע ביולוגי ורפואי כאחד.
העשרת אותנו גם במתכונים ששלחת למייל.
השיח בקבוצה תרם לכולנו והיה לראי עבורנו – היכן אנו עומדות או שלא.
היתה לך סבלנות לקבל כל אחת מאיתנו בקצב שלה מתוך הבנה ולא ממקום של שיפוט או ביקורת.
ואם חרגנו, החיוך שלך היה לסימן מרגיע.
גישה סבלנית זו עזרה לפחות לי להתאמץ יותר.
תודה לך שמחה מעומק הלב.
ולכל החברות, תודה על מפגשים מהנים ומחכימים.
כל אחת במקומה ועם הקשיים תרמה להעצמת הקבוצה.
המתכונים שבוצעו ונשלחו העשירו את כולם והיו לערך מוסף לנלמד.
"יהי רצון שנמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם"
וייקוימו בנו דברי הרמב"ם:
בולם רגזו
ימעיט אוכלו
ויגביר תנועתו
עד כאן דברי הגברת חנה צמח.
חנה, תודה על כל מילה ומילה.
